הסתדרות המורים בוגדת בעובדי ההוראה בהחלטתה להתנות את פתיחת שנת הלימודים רק בהסדרת הפרשי הפנסיה ומחדל ימי המחלה, תוך התעלמות מוחלטת משכר עובדי ההוראה ותנאי ההעסקה בהסכם אופק חדש לעובדים בגני הילדים, בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים - הסכם אשר הגיע לסיומו ביוני 2019.
כל זמן ששכר עובד/ת ההוראה (גננת/מורה ביסודי או בחטיבה) מתחיל/ה עם תואר ראשון ותעודת הוראה באופק חדש עומד על פחות מ-6,000 ₪ ברוטו למשרה מלאה של 5 ימים, וכל זמן שעובדי הוראה לאחר 10 ו-15 שנים במערכת ממשיכים להשתכר פחות מהשכר הממוצע במשק לאקדמאים - אסור להסכים לפתוח את השנה ללא השוואה/שדרוג הסכם אופק חדש שהסתיים ב-30.6.19. פתיחת שנה = בגידה בעובדים.
אל תטעו! הסכם קיבוצי חדש לא קובע רק את תנאי השכר - ההסכם קובע בנוסף את כמות שעות ההוראה הפרונטליות בכיתה/בגן, את כמות שעות השהייה, את מספר התלמידים בכיתה/בגן, את מסלולי הפיתוח המקצועי, הקידום האישי וכמובן גם את תנאי הפרישה והפנסיה - את כל אלו חייבים לשנות, עכשיו!
הבחירות לכנסת לא יכולות לשמש כתירוץ להמשך הפגיעה בעובדי ההוראה בישראל.
הבחירות הן הזדמנות להוביל מהפך בהסכמי העבודה הקיבוציים, ולהציל את מערכת החינוך הישראלית מקריסה. הוכחה לכך קיבלנו בשבוע שעבר, עם הפעלת סכסוך העבודה של האחים והאחיות בישראל, סכסוך שהופעל למרות הבחירות, ואולי בגלל הבחירות. מאבק עובדים ראוי וחשוב של הסתדרות האחים והאחיות.
המציאות מוכיחה, כי בניגוד לאחים ואחיות שנלחמו בשבוע שעבר למען מערכת בריאות טובה יותר לציבור הישראלי, בהסתדרות המורים בוחרים דווקא להשתיק את עובדי ההוראה באמצעות "לחם ושעשועים", כאשר מעניקים להם שפע של הטבות לאטרקציות והופעת בחופשת הקיץ, במקום לרתום את אותם עובדים למאבק צודק להצלת מערכת החינוך, הנמצאת על סף קריסה.
משיחות עם עובדי ועובדות הוראה ברשת החברתית, בתגובות לפוסטים – ניתן להבין כי הטקטיקה של "לחם ושעשועים", מצליחה עדיין לעבוד על אנשי חינוך גם ב-2019 ובמבחן התוצאה פוגעת בתלמידי ישראל.
ב-2017 חתמה מזכ"לית הסתדרות המורים על הארכה בשנה להסכם הפוגעני אופק חדש – ואם לא דיי בתקופת הארכה, חתמה באותו הסכם גם על פגיעה בתוספת השכר בדרגות, באופן גורף, לכל העובדים. אופק חדש הוא הסכם שגרם לעובדי ההוראה לעבוד יותר שעות ולהרוויח פחות בעבור כל שעת עבודה. הסכם שזרק את העובדים היוצאים לפנסיה אל קו העוני, והבריח כוחות הוראה חדשים מהמערכת בעקבות שכר מבזה בגובה של 5780 ₪ ברוטו לעובד עם תואר ראשון ותעודת הוראה במשרה מלאה של 5 ימים.
120 אלף עובדי ההוראה (גננות ומורות ביסודי ובחטיבה) העובדים בהסכם אופק חדש לא רוצים לשבות (בשביתה אנחנו מוותרים על השכר שלנו). אנחנו כן רוצים להשתכר בכבוד ולעבוד בסביבה חינוכית מתגמלת, הוגנת, בטוחה, מכבדת וראויה לאנשי החינוך. אנחנו רוצים להגיע לגיל פרישה ולפרוש בגאווה ועם בטחון כלכלי, ולא להיזרק אל קו העוני. אך אם כדי להציל את מערכת החינוך הישראלית מקריסה נדרש להשבתה ארוכה, אנחנו ערוכים ומוכנים לה - גם בתקופת בחירות. השאלה היא מדוע - מדוע הסתדרות המורים בוגדת בעובדי ההוראה אותם היא אמורה לייצג, ומאפשרת בשתיקתה לפתוח את שנת הלימודים עם הסכם שכר שאינו בתוקף, הסכם שכר שפוגע במערכת החינוך כולה.
אם ראשי האגודות העותמאניות, ארגון והסתדרות המורים, היו באמת רוצים את טובת החינוך ולא את טובת ההישרדות האישית של עצמם בתפקיד, הם היו מתאחדים תחת עמותה אחת (ולא אגודה עותמאנית), מתוך הבנה שהתאגדות כזו, של 200 אלף עובדי הוראה בבית אחד, יכולה להשיג יותר בעבור החברים בה, ויכולה להציל את מערכת החינוך הישראלית מקריסה.
אם היינו צריכים הוכחה נוספת כי הסתדרות המורים, כמו גם ארגון המורים, כבר לא מייצגים את עובדי ההוראה, אלא את האינטרסים של העובדים בה והמקורבים לה, קיבלנו אחת כזו היום.
הכותב: אייל נמר, מחנך בתיכון בת"א, יו"ר יציגים – ארגון עובדי ההוראה בישראל.
Comments